הסיפור של זיו קלנטרוב מקומם מכל זווית שלא תסתכלו עליו.
זיו הינו שחיין מוכשר לכל הדעות הואו אחד השחיינים הבודדים שהצליחו להעפיל לצמרת השחייה האירופית ולהשתתף במשחקים האולימפיים בריו.
כמקובל במקרים שכאלה קיבל זיו מעמד של ספורטאי "עילוי" כשעמד בכל הקריטריונים הנדרשים על ידי הגופים המוסמכים. מעמד זה מעניק (בקצרה) דחיית שירות לספורטאי שאותו מנצלים רוב השחיינים כדי לטוס לארה"ב ולהתאמן עם מיטב השחיינים בני גילם באחת האוניברסיטאות.
כך עשה זיו וטס לאוניברסיטת אובורן.
איתרע מזלו וזיו נקלע, בעת ביקור בארץ, לתאונת דרכים אשר בה נפגע. פציעה זו פגעה משמעותית באימוניו והוא נופה מסגל האוניברסיטה.
בשלב זה נשלל ממנו מעמד הספורטאי המצטיין ומעמד ה"עילוי" מה שמחייב אותו להתגייס לצה"ל באופן מיידי כחייל רגיל. כאשר ברקע זיו ממשיך להתאמן ואף משיג קריטוריונים שבכל יום היו מעניקים לו את מעמד ה"מצטיין" ללא היסוס.
וכאן הקטע המקומם –
אם מדובר בחוסר טיפול, רשלנות, חוסר מעקב ואדישות מצד הגופים המטפלים – איגוד השחייה והספורט ההישגי – אזי זה מרתיח לכל הפחות
מצד שני – אם מדובר בנקמנות פוליטית ואישית מצד מקורבים לאנשי מפתח באיגוד השחייה (ויש מי שטוען כך) אזי הדבר מקומם שבעתיים.
כך או כך, מי שנפגע הוא קודם כל השחיין וכמובן כל ענף השחייה שאינו משופע בכשרונות ברמתו של זיו.
על מה שנותר לקוות שהעניין יטופל על יד הגורמים המתאימים (אפילו באיחור) מתוך ראיית טובת הספורטאי, הענף והספורט בכלל.
כתבה על הנושא בעיתון "שבע" – כשהמדינה הופכת ספורטאי אולימפי לעבריין
(היות והנושא נמצא בדיון משפטי, לא אכנס כאן לדרך שבה נודע לשחיין על שלילת מעמדו ולתהליך שקדם לכך)