hate-to-lose-vs-love-to-win

נכתב על ידי Olivier Poirier-Leroy המאמר באתר

"אני עדיין שונא להפסיד" אמר מייקל פלפס לכתבים לקראת אליפות Pan Pacific בקיץ שעבר.

פלפס שידוע בתחרותיות הקיצונית שלו ויכולתו למצוא מוטיבציה בכמעט כל דבר, פלפס השתמש בהפסדיו בעבר כדי להניע אותו להישגים גדולים יותר בבריכה.

תיעוב כלפי הפסד הוא תכונה שכולנו חולקים, ולא רק שמורות לשחיינים בכירים.

גם אתה יכול לרתום את הנטייה הקצת מוזרה הזו שכולנו צריכים לשמר. בין אם אתה מבין את זה או לא, אנו מכווננים לשנאת הפסד.

אחרי הכל …

שמת לב שכשאתה ברצף מוצלח ועושה כמות כזו או אחרת  של אימונים תוך שאתה משפר זמנים – כשהרצף נשבר האכזבה שנגרמת מכך גדולה מהאכזבה הכרוכה באימון לא טוב או בסט הלא מוצלח ששבר את הרצף?

זה משהו שנקרא שנאת הפסד בפעולה. זה הטיה בקבלת החלטות שבו בסופו של יום אנחנו נוטים לכיוון הימנעות מהפסד לעומת חתירה לנצחון.

וזה משהו שהוא נפוץ באופן מפתיע:

כאשר נותחו שנים של תוצאות גולף מהסבב הבינלאומי – 2.5 מיליון מכות בסך הכל, גילו החוקרים באוניברסיטת וורטון כי שחקני גולף מקצוענים ברמה הגבוהה ביותר – שיחקן בעקביות באופן שמרני כאשר היו להם את ההזדמנות לסיים את הגומה בתוצאה ידועה. ולא לקחו סיכון כדי להשלים את הגומה בתוצאה מעלה. הסיכון להפסד בגומה העיק, אפילו על שחקני הגולף המובחרים ביותר, כולל טייגר וודס, יותר מהסיכוי לנצח את הגומה בתוצאה מעולה. לינק למחקר

כאשר הוטל מס 5 של סנט על שקיות פלסטיק במכולות באזור וושינגטון DC כמות השקיות שהשתמשו בהן הצטמצמה משמעותית. מצד שני, כאשר לקבוצה אחרת של קונים הוצעה בונוס של 5 סנט כדי להשתמש בשקית לשימוש חוזר התמריץ לא השפיע על התנהגותם. לינק למחקר

בשני המקרים, חוסר הרצון להפסיד היה גדול יותר מהרצון לקבל/לנצח.

אז איך אנחנו יכולים להשתמש בתובנה זו כדי לשחות באופן יותר עקבי, ובסופו של דבר, מהר יותר?

הנה כמה רעיונות:

1. צנצנת מלאה בסוכריות.

אחד מהמאמנים שלי היה אומר לנו בתחילת כל עונה שיש לכל אחד מאיתנו צנצנת גדולה מלאה מטאפורית בסוכריות. בכל פעם שפיספסת אימון היית צריכה להוציא סוכריה. היא סיפקה ייצוג חזותי עבורנו – יש לנו כמות מסוימת של ימים ואימונים שמוקצים לנו עלמנת לעמוד ביעדי העונה שהצבנו ובכל פעם ששחיין החמיץ אימון המאמן שלנו היה להזכיר לו או לה  "תוציא סוכריה!"

תנסו את זה עם צנצנת של סוכריות (או כל דבר אחר) תתרמו שקל לקופת הקבוצה כל פעם שאתם מפספסים.

2. טריק הפרודוקטיביות של סיינפלד.

ג'רי סיינפלד, כן, ג'רי סיינפלד, גילה לקומיקאי מתחיל את הסוד שמוביל ללהיות קומיקאי טוב יותר.

סיינפלד היה מדפיס, כל חודש, לוח חדשי פשוט. בכל יום שעבד על הרוטינה שלו סימן X גדול על אותו יום בלוח. כמה ימים שסימן ברציפות הפכו לשבוע והשבועות הצטרפו אחד לשני, הוא היה מקשה יותר ויותר "לשבור את השרשרת."

אתה יכול לעשות את אותו דבר עם השחייה. להדפיס לוח שנה קטן ובכל יום שאתה מתאמן, סמן בלוח עם עט גדול, צבעוני.

ברגע שהרצף מתחיל לצמוח, אתה תגלה שהמחשבה על לשבור אותו יניע אותך להופיע בכל יום ולהתאמץ לא "לקרוע" את השרשרת ולהתחיל מחדש.