כבר באמצע אליפות אירופה בגלזגו נשמעו נביחות כלבי הציד והיה ברור שמייד אחריהם יגיעו הציידים רכובים על סוסיהם ויתילו לירות ברובי הציד שלהם בכל מה שזז.

רק מה? כל מי שיש לו מעט נסיון בירי יודע שרובה ציד הינו אחד מכלי הנשק הכי פחות מדויקים ומטרתו לפגוע בכל מה שנמצא מולו ללא אבחנה – בטווח די קצר ובפיזור גבוה.

ככה זה בעולם הציד, יש את הציידים שמשתמשים ברובי הציד עם הפיזור הגבוהה, רובים עם רעש גדול שמרססים ופוגעים בטווחים הקצרים ללא אבחנה. אלה הציידים שיורים על ארנבות ושועלים.

ויש את הציידים עם הרובים הבריחיים, כדור עם קליע אחד בקנה. אלה חבר'ה רציניים. הם הולכים על החיות הגדולות – איילים, דובים ודומיהם. הרציניים עוקבים אחרי החייה שהם צדים. ממתינים בסבלנות נכנסים לעמדה ויורים. "one shot, one kill" – זה המוטו שלהם.

נכון, הכי פשוט וקל להיכנס בדייב מארש, באיגוד ובעומד בראשו. יאללה בואו נרסס בלי חשיבה ובלי חשבון.

זה לא שלא מגיע, אולי כן, אבל באמת, בשקט בשקט ורק בינינו, השחייה בהתדרדרות הרבה לפני סימון ומארש.

בואו נודה – כבר שנים שלא מטפחים פה דור של של שחיינים/יות (לא רק קבוצה מצומצמת ומובחרת בויגייט) מהגילאים הצעירים ועד לבוגרים. תגידו בבקשה – מתי התה תכנית פיתוח סדורה לשחיינים שהיום הינם בני 20 – 25? (שלא לדבר על שחייניות) תוקעים אותם בגיל 18 אצל איזה רס"ר שיזיזו פחי זבל במשך היום ואחרי שלוש שנים של עיכוב קריירה כולם מחכים שמאמן הקולג' (זה או אחר) יחולל ניסים עם שחיינים שלא התאמנו כמו שצריך שלוש שנים ואז מאשימים את כל העולם.

ככה זה כשהשחייה הישראלית מובלת, אם בחזית או מאחורי הקלעים (מאז 2014 בעיקר מאחורי הקלעים), על ידי מי שמסתמך על "פוקסים" ולא על בניין לטווח ארוך.

מסתמכים על הבלחות מקומיות וממצים אותן עד דק וכשהכוכבים הללו ממצים את הקריירה כולם מגלגלים עיניים ומפנים חצי ביקורת תוך הבעת הנאה של" אמרנו לכם"

נכון לעכשיו לא משנה מי יהיה היו"ר ואם על שפת הבריכה יעמדו יחדיו 24/7 דייב מארש, דייב סאלו, בוב באומן, אדי ריס וגנאדי טורצקי לשחייה הישראלית לא תהיה תקומה.

הנסיון עם דייב מארש הוא אולי הפעם הראשונה מזה שנים שמישהו מנסה לשנות את המצב. אבל אפילו הקוסם הגדול בעולם לא יצליח לשלוף את השפן מהכובע ללא התנאים המתאימים והזמן. ולא, אני לא מדבר על כסף, אני מדבר על ניהול, תכנון ארוך טווח, ליווי, הצבת יעדים (ריאלית), יצירת אופק לשחייני הנוער (כן, הסדר עם הצבא זו לא מילה גסה) ושקט תעשייתי. ולא לחץ מיותר ושימת רגליים שמייצרים נסיונות בשלוף לשלוח את השחיין התורן, חאפ לאפ לסאן דייגו ללא הכנה וליווי מתאימים ולהמתין לכישלון ה"ניסוי"

אז לפני הכל – תהיו ציידים רציניים. תבדקו את סיבות השורש. תזהו את הגורם שמייצר את בעיות ומפריע לתהליך תסלקו אותו אחת ולתמיד ואז יהיה אפשר להוביל תהליך ולא להיות מובל על ידו.

ואם אז ימשיך הכישלון – תעברו לטרף הבא…..