עם 40 שנה של נסיון באימון שחייה ומאות שחיינים שעברו בכהונתו, לאוניד שייכט, 63, המאמן הראשי של אגודת הפועל ירושלים בשחייה יוצא במסר ברור – התפקיד של המאמן זה להדביק את הספורטאי בחיידק ההישג, מחלה שנותנת לספורטאי את התשוקה, המוטיבציה, האמונה והרצון להצליח – זה הדבר החשוב ביותר.
לאוניד שייכט, מאי 2018 (צילום: מיכל ליברמן)
פגשתי את שייכט לראיון על תורת האימון, על פוטנציאל בגיל הצעיר ואפילו על בנות בספורט – המאמן האגדי לא היסס לשתף בתבונות שרכש לאורך השנים ונתן הצצה לעולם המורכב של מאמן השחייה. ההיסטוריה של שייכט כמאמן התחילה מיד אחרי שסיים את האוניברסיטה בקזאחסטן, ארץ מולדתו, עם תואר מורחב בספורט. התואר איפשר לו לבחור קריירה כמאמן כושר, פיזיוטרפיסט או מאמן שחייה, אבל הלב החליט שעליו ללכת לכיוון האימון והיישום בפועל מאחורי המקפצה, ולא לכיוון המחקר והמדע מאחורי מבחנה. בתחילת דרכו, שייכט התנסה באימון ולימוד ילדים והבין שיש לו כימיה טובה עם הגילאים הצעירים, הוא קיבל לידיו בשלהי שנות ה80 קבוצה מקומית חלשה והביא אותה לאליפות הארצית, הישג אדיר שהקפיץ את מעמדו של שייכט כמאמן, מהר מאוד הוא קיבל את כיסא מאמן נבחרת ברית המועצות, תפקיד ששירת בין השנים 1985-1991, ומאמן ראשי של נבחרת קאזחסטן בין השנים 1989-1991. "הייתי מאוד שאפתן ורציתי להיות מאמן ברמה", מספר שייכט "המאמן שהיה לי כשהייתי ספורטאי לא השקיע בי או בקבוצה, ואני חושב שהייתי מגיע רחוק יותר אם הייתי נופל לידי מאמן אחר". אמר שייכט, שהצליח בתקופה הזו להביא שני שחיינים למשחקי האולימפיאדה בסיאול 1988.
שייכט מסביר שלמאמן יש השפעה אדירה על השחיין, הוא זה שמשריר בשחיין את האמונה שלו בספורט והאמונה שלו בעצמו, משריר בו את הרצון להגיע לשלמות, להיות אלוף והכי חשוב לאהוב את השחייה. "המאמן צריך להדביק את הספורטאי בחיידק ההישג, המחלה הזאת שנותנת את התשוקה לספורט, אחרת הספורטאי סתם בא, שורף זמן ולא שואף לכלום". למעשה, שייכט ציין שהדבר האהוב עליו ביותר בספורט זה לראות פוטנציאל בשחיין – להסתכל על ספורטאי ועל תיק הכלים שלו ולזהות אצלו מעין קצה של פסגה, "כדי להגיע לפסגה הזו אני בונה מסלול בו אני מנחה את הספורטאי לעבור, וכשאני מצליח להביא את הספורטאי דרך המסלול ואל הפסגה אותה הוא כובש, הסיפוק הוא גדול מאוד", שייכט אמר עם חיוך.
אבל איך למעשה מזהים פוטנציאל? במיוחד בגיל הצעיר? שייכט עונה; רואים שהילד\ה קל\ה על המים, שהתנועות שלו רפויות ולא נוקשות, גמישות טובה במפרקים וקלילות – "הוא אוהב את המים והמים אוהבים אותו", את התכונה הזו מאוד קשה לפתח, אבל הכישרון הראשוני הזה הוא רק חצי הדרך, שייכט מסביר. אחרי זיהוי הפוטנציאל יש לפתח עבודה! התמדה, כוח סבל וכוח רצון – "לא לכל אחד יש את זה, 90% מכל המוכשרים בגיל 10 נושרים כי אין להם את היכולת והרצון לעבוד קשה באמת" שייכט מסביר. תופעה נוספת שמערערת את השחיינים המוכשרים זה העובדה שבתחילת הדרך, ההישגים באים להם בקלות, אבל כשהם מתפתחים וגדלים הפונקציות משתנות. בתהליך פיתוח השריר הם יכולים להתקשות ולאבד את הרכות במים, "פתאום הם צריכים להתאמץ הרבה יותר, לבנות הכל מחדש" אומר שייכט. אסור להסתמך על הכישרון, זה רק חצי הדרך, שייכט קובע.
באפריל האחרון שייכט קטף כמה פירות ששתל, כאשר באליפות הקריטריונים האחרונה תומר פרנקל בן ה-17 שהתאמן אצלו עד לפני שבעה חודשים כאשר עבר להתאמן בסגל הלאומי, קבע שיאים ישראלים במשחים הבינונים 200 מטר חתירה (1:47:16 דק') ו-100 מטר פרפר (52:25 שניות). "אני החלטתי שאני לא ממהר איתו, רק לפני שנתיים התחיל אימוני בוקר", מספר שייכט. פרנקל פרץ כבר בגיל 10, וכשהגיע לירידה בגיל 14, העלה הילוך, ויחד עם משמעת עצמית, הקשבה לגוף ולמאמן הצליחו לעלות על המסלול בדרך לפסגה אותה טרם כבשו במלואה. "כששחיין ברמה כזו גבוה גדל פה באגודה, זה נותן מוטיבציה אדירה לשחיינים האחרים, הם מבינים שאם הם ישקיעו כמוהו הם יכולו גם כן להגיע להישגים" לאוניד מספר.
תומר פרנקל, אפריל 2018 (צילום: גיא יחיאלי)
כשנשאל על המחסור של בנות בעולם השחייה, שייכט ענה, "הסוד לקבוצה טובה וחזקה, היא קבוצת בנות טובה וחזקה", אמר שייכט, "בנות הן חיות!" הוא אמר. בנות מגיעות לאימון עם מוכנות של יציאה למלחמה, ועובדות מאוד קשה על מנת לרצות את המאמן. כשיש קבוצת בנות חזקה, הבנים מתחזקים בהתאם, הם לא רוצים לתת לבנות לעקוף אותן. יש לזכור ש"בנות הן זן אחר. הן רגישות ורגשיות יותר, אבל נאמנות יותר, הרבה יותר מהבנים וזה הייתרון שלהן". משרד התרבות והספורט בישראל ציין שהיום 83% מהספורטאים בגילאי 10-15 הם בנים, ושייכט משתף את הסוד שלו למיזעור הבעיה. על המאמן לעבור את המחסום של הקרבה והאמון עם הספורטאית, וכשהמחסום יוסר, הספורטאית תהיה מוכנה לעשות הכל למען המאמן ולמען האגודה. "המאמן צריך להכניס אותה לספורט כך שיהיה עבורה כמו סם, שלעולם לא תוכל להיגמל" שייכט מסביר. עם בנות, המאמן צריך להיות קשוח וצודק כשזה מגיע להחלטות מקצועיות, ונחמד כשהאימון נגמר – צריך לפתח יחסים אישיים מחוץ לגבולות הבריכה. "אם המאמן יתן לספורטאיות שלו הרגשה שהן עם סגולה; יחייך אליהן, ישאל לשלומן, יתן להן תנאים מועדפים – הוא יבנה מערכת יחסים עם הבנות, ויבנה קבוצה מטורפת של בנות שתרים גם את הבנים". שייכט מוסיף ומזהיר שיש "לתפוס" את הבנות בגיל הצעיר, לפני גיל 10 – להתחיל לעצב את האופי והרצון להישאר בספורט. עם הבנים, אפשר להיות קשוחים גם מחוץ לגבולות האימון, אבל עם הבנות אסור. "אם חס וחלילה המאמן מעליב את הספורטאית, למחרת היא לא תרצה לחזור לאימון" שייכט מספר, יש לשמור את הקשיחות לגבולות האימון.
כשסיימנו את הראיון, הרגשתי שבשעה הקלה תפסתי קצת את חיידק ההישג, והבנתי איך ולמה השחיינים של לאוניד אוהבים אותו כל כך ומגיעים איתו להישגים. מאחלים בהצלחה רבה ללאוניד ושחייניו בהמשך הדרך ובמיוחד באליפות ישראל הקרובה בוינגייט ביולי 2018.