לפני שלוש וחצי שנים (וקצת) עמדנו בבית בפני החלטה לא פשוטה – לאיזו קייטנה לשלוח את הילדים. בין כל האפשרויות עמדה גם קייטנת הספורט של הפועל ירושלים. הילדים רצו, אנחנו שילמנו ויאללה, יש  לנו שקט לשלושה שבועות. את הילדים, שכבר שחו שנתיים בחוג מיינו לקבוצה ה"חזקה" וכך עבר לו הקיץ על מי מנוחות. ואז, באמצע אוגוסט הגיעה הפנייה מהדר וקרן (תזכרו את השם). "מקימים נבחרת צעירה חדשה ורוצים לצרף את הילדים שלכם". כך מצאנו את עצמנו, ירוקים לחלוטין, בכנס פתיחת שנה של שחייני הנבחרות עם עוד כמה הורים שוקיסטים, מקשיבים למקבץ מילים לא ברור (בפועל, הרצאה די מסודרת עם מצגת מלווה) שבסופו התבהר שהילדים נפרדים משלושה אחרי צהריים בשבוע ואנחנו מכמה מאות שקלים בחודש על מנת שהילדים יצטרפו ל"עתודה" וכך, עם הרבה שאלות, לא מעט חששות ומעט מאד ידע הפכנו להיות משפחה של ספורט הישגי.

השנה התחילה. מהר מאד התחלנו לשמוע "קרן אמרה.." על תזונה, על שינה, על עמידה בזמנים ועל עוד ועוד דברים. למען האמת קרן אמרה את אותם הדברים גם לנו, בשיחת פתיחה קבוצתית לפני האימון הראשון, רק שגם לנו לקח זמן להפנים ולהסתגל למציאות החדשה. הילדים לא בחוג יש מהם סט חדש של דרישות וציפיות.

לאט לאט התחלנו ללמוד איך עובד המשולש ילד/ספורטאי – מאמן – בית/הורים ושחלקם של ההורים נחלק לשניים – להסיע ולהחזיר… וברצינות – חלקנו הוא בתמיכה ובעידוד, בחיוך ובעזרה ללמוד מהקושי והכשלון ולהפכם מנוף להצלחה. המאמן, הוא האמון על הצד המקצועי וההישגי והילד? הוא צריך להנות וללמוד (ובסדר הזה!). למעשה משלב מסויים תופס המאמן חלק בחינוך הילדים. מטבע הדברים, כמות השעות כמו גם הממשק בין הילדים למאמן יוצר את הסיטואציה הזו.

למען האמת, כשחושבים על זה, המאמן הוא להטוטן לא קטן. הוא צריך לקדם את הילדים להישגים מדידים בתנאי לחץ, ריכוז ותחרותיות אבל לא למתוח את החוט יתר על המידה ותוך כדי כך ללמד את הילד לאהוב את הקושי והמאמץ והכל תוך כדי שכל הצדדים שומרים על חיוך ונהנים (במיוחד הילדים).

מאז החליפו הילדים קבוצות ומאמנים כל אחד שונה וכל אחד הותיר את חותמו והדבר שמשותף לכולם הוא האהבה לילדים ומחוייבות להצלחתם

ביום שני הקרוב, בשעה שש בערב לערך אעמוד על הטריבונה באשדות יעקב, עם המאמנים, עם הרבה יותר נסיון, הבנה וקילומטרז'  ואצפה בגאווה בבתי מזנקת למקצה הראשון שלה (מתוך ארבעה) באליפות ישראל לגילאים…. 400 מטר מעורב אישי.