"אבא, אני רוצה להיות כמו הגדולים!…" מאז שהקטנצ'יק אמר את המשפט ששינה את הבית כבר עברו שמונה שנים. אלפי אימונים וקילומטרים נגמעו על ידי הילדים בבריכות שונות ובתחילת השנה הצטרף אותו קטנצ'יק (אז זהו שכבר לא כזה קטנצ'יק – מטר ושישים וצומח על שמרים) לחטיבת הביניים ב"חוות הנוער" ונכנס למשטר שכבר הכרנו מאחותו הגדולה …

חשבנו שהכרנו.
עם הגדולה העסק עבר חלק, יחסית, קצת עייפות, הסתגלות לעומס ו… הופ, נגמר וממשיכים.
אחרי שבועיים בערך, הילד חזר בערב והתלונן על חולשה, בחילה וכאבי ראש אחרי האימון. אנחנו הנחנו שכנראה הוא אכל משהו, שלחנו אותו לישון ובאמת, בבוקר, הכל הסתדר. במקביל התחלנו לקבל מחמאות על כמה שהילד גבה ורזה (בשקט נאמר שהוא לא היה מקלון בכיתות הנמוכות) , גיל ההתבגרות, אתם יודעים.
עברו עוד שבועיים במהלכם הבחור לא הצליח לעמוד בקצב האימונים ושוב, בחילה וכאבי ראש, הפעם גם שמנו לב שיש שקיות שחורות מתחת לעיניים, עכשיו התחלנו להילחץ. היה ערב אז הדבר הראשון היה האינטרנט, טלפון לחבר רופא ותור לרופא המשפחה. האינטרנט בגיבוי החבר גילו לנו שהתופעה לא בלתי ידועה ומדובר בסוג של התייבשות אחרי אימון בעצימות גבוהה. אבל זה לא נתן תשובה לכך שהתופעה חוזרת על עצמה. ואז נפל האסימון. חיברנו את הירידה במשקל לתופעות האחרות ובדקנו – הילד, מסתבר, איבד חמישה קילוגרם בערך ממשקלו! וכאן גם התחלנו לחבר את הנקודות. ישבנו עם הילד ו עשינו חישוב קלוריות – כל מה שהוא אוכל במשך היום (ותאמינו לי, זה לא מטט) וחישבנו כמה הוא מוציא. לבחור,מסתבר, חסרו כ 1500 קלוריות ביום.
הילדים שלנו שורפים, כל יום אימון, כמעט פי שתיים מילד רגיל בגילם.
מצד שני הוא טען שהוא שבע… אז מה עושים? הוספנו 100 ג' אגוזים ביום (קשיו שקדים, ברזיל, אגוזי מלך, פקאנים לא קלויים). עוד סנדוויץ' עשיר, שני חטיפי אנרגיה לפני האימון ובתיאום עם המאמן גם ג'ל באמצע ה"מים".
ה"נס" לא איחר לבוא ואחרי כמה ימים כבר ניכר שיפור בתפקוד ובהרגשה.
כמובן שלא ויתרנו על הבדיקות כדי לשלול כל סיבה אפשרית אחרת והלכנו לתזונאית כדי לאזן ולבסס תפריט נכון.
הילדים שלנו זקוקים שנהיה שם לא רק לספורט אלא שנהיה קשובים גם לפרמטרים הנוספים שמהווים מרכיב לבריאותם והצלחתם (וכן, בסדר הזה).