הסתיימו המוקדמות לאליפות ישראל לצעירים בשחייה. כעת ממתינים לפרסום התוצאות. אצל הצעירים (בנות בגילאי 10-13 ובנים 10-14) יגיעו לאליפות 16 שחיינים בכל משחה, אלה שהשיגו את התוצאות הכי מהירות בארץ. מעטים יודעים שיגיעו והרוב נמצא במתח עד לפרסום התוצאות.

שחיינים, בדומה לספורטאים נוספים העוסקים בענפים אישיים, נמדדים באופן שונה מחבריהם המשתתפים בענפים הקבוצתיים. האחרונים מחויבים לקבוצה, הם נמדדים בפרמטרים שונים הקשורים לתפקידם ותפקודם במסגרת הקבוצה ומבחן זה הנו מבחן מתמשך, בדרך כלל, מדי שבוע במסגרת ליגה. אופי ההתמודדות התחרותית של ספורטאים קבוצתיים גם מאפשר להם להיות ב"יום רע" מפעם לפעם מתוך ידיעה כי שאר חברי הקבוצה יכולים "לחפות" על החולשה הזמנית שלהם וכי בהתמודדות הבאה (בדרך כלל בשבוע שלאחר מכן) יוכלו להוכיח את עצמם מחדש. גם ההתמודדות עם הקהל הינה שבועית כך שלספורטאים קבוצתיים יש את האפשרות ללמוד, בהדרגה, לאורך הדרך, כיצד להתמודד עם הלחץ המופעל מהיציעים. הילדים העוסקים בענפים אישיים נמדדים במספר מועט של תחרויות מדי שנה. את רוב זמנם הם מבלים באימון שגם אם הוא נערך בקבוצה מטרתו שיפור יכולתם האישית בלבד ולהביאם לשיא יכולתם בתחרויות מטרה מסוימות. "יום רע" אצל ספורטאי בענף אישי יכול ליצור אכזבה רבתי ותחושת כישלון. היכולת "לתקן" את התוצאות (לפחות באופן רשמי) עלולות לקחת פרק זמן ארוך למדי. גם הבידוד היחסי של ספורטאים יחידניים מקהל מייצר, בכל תחרות נדבך נוסף של לחץ שעמו צריך הספורטאי הצעיר להתמודד.  

אך קיימים גם לא מעט פרמטרים דומים בין שתי קבוצות הספורטאים – שאיפה למצוינות אישית ולניצחון, הצורך לשלוט בטכניקה הספורטיבית, דבקות במטרה, משמעת עצמית ונחישות. כמו גם כיבוד המסגרת, המאמנים והשופטים.

ואיך אנחנו, כהורים, משתלבים בעשייה הספורטיבית של ילדינו? במהלך הזמן הצלחתי לסווג את ההורים לארבע קבוצות מרכזיות – המתנגדים, האדישים, המעורבים והמתערבים… לכל קבוצה מאפיינים משלה וקיימת ניידות בין הקבוצות אך מכנה אחד משותף לכולם – הרצון בטובת הילד.