הסיפור עם החיילים – ספורטאים הוא, ככל הנראה, אחת הסיבות העיקריות לאי הצלחת הספורט ברמות הגבוהות.

האמת היא שבצבא לא ממש רוצים/צריכים את הספורטאים. אם תשאלו כל קצין שאצלו יש חיילים במעמד ספורטאי מצטיין/פעיל הוא יגיד לכם שהוא היה מוותר עליהם בלי להניד עפעף. הסיבה פשוטה (ואני מצטט קצין בכיר בפיקוד המרכז שזו הייתה תשובתו כשניסיתי "למכור" לו אלוף ישראל בשחייה לפני מספר שנים) – "אין לי מה לעשות אתו. הוא תופס לי תקן של חייל אבל אני לא יכול לשלוח אותו לשמירות, לתורנויות וחצי מהזמן הוא ב"מיוחדות" ואז מה שהוא לא יכול לעשות צריכים לעשות כל החיילים האחרים".
ובינינו, הוא צודק.

מצד שני – ילדים מוכשרים שרואים את היחס ואת אבדן ה"אופק" הספורטיבי ולקראת גיל 15 – 17 פורשים בלי למצות את הפוטנציאל שלהם.

ומי שכן מקבל את המעמד המיוחל – הוא תלוי בטוב ליבם וגחמותיהם של המפקדים שאצלם הוצב, ברצונם יסיעו ככל שהפקודות מאפשרות – וברצותם ימררו את חיי הספורטאי.

בפועל – גם מי שמקבל את המעמד בדרך כלל לא יתקדם ספורטיבית כפי שהיה אמור לולא היה מגוייס (ואני מדבר בעיקר על הספורטאים בענפים שאינם כדורגל וכדורסל)

אז למה לא משנים אתם שואלים – שאלה מצוינת
כמו כל דבר יש כאן שילוב של אינטרסים ואיך נקרא לזה…. עצלנות

מספר גורמים מעורבים בכל הסיפור שנקרא "ספורטאי מצטיין/פעיל/עילוי"
הראשון הוא, כמובן, הספורטאי עצמו שמחויב להגיע לרמת ביצועים מסוימת (וגם אז זה לא מבטיח לו כלום – תשאלו את השחייניות משנתון לידה 2000 ו 2001).
השני הוא, באופן טבעי, הצבא. כמו צבא הוא עובד על פי חוקים, נהלים ופקודות שמאפשרים לו מעט מאד "משחק" בנושא.
השלישי הוא איגודי הספורט שממליצים על הספורטאים.
והרביעי הוא הגופים הממשלתיים ובראשם מנהל הספורט במשרד הספורט.- אלה בסופו של יום מחליטים על גורל הספורטאים – מי לחסד, ומי לשבט

הפתרון לסיפור הקפקאי של מעמד ה"ספורטאי" לא אמור להיות מסובך מדי, מספר ישיבות בין שלושת הגופים המוזכרים לעיל – צבא, איגודים ומנהל הספורט שבהם שמים את האינטרס של הספורט והספורטאים בראש סדר העדיפויות (בצבא קוראים לזה עבודת מטה) ואני בטוח שימצא פתרון.

אבל רגע, מה אמרנו? ספורט וספורטאים בראש – הצחקתם את העסקנים. איך יוכלו המקורבים במשרד הספורט לסייע (לכאורה), לדוגמה, ליושב ראש איגוד השחייה לשעבר (שוב לכאורה) אם לא יחזיקו את הכוח בידם וינהלו שיקולים אינטרסנטיים לטובת ספורטאים מסוימים מאגודות מסוימות? (רק בשנת 2018/19 חזינו ב"הקפצת" עילוי ששוחה באגודה "מקורבת" (לכאורה נוסף) לארה"ב כשה"עילוי" לא שובץ אפילו בסגל נבחרת ישראל לטוקיו ועדיין שומר על מעמדו ולעומתו שחיין אולימפי שמעמדו נשלל באופן חד צדדי וללא התראה עת היה פצוע. או אי מתן מעמד לשחייניות מצטיינות והעדפת שחיינית אנונימית ללא הישגים בולטים) ואיגוד השחייה הוא רק דוגמה – ברור שיש איגודים נוספים שבהם אינטרסים שלא תמיד שמים את הספורטאים והענף בראש. הלא היום ספורטאים שמבקשים את מעמד ה"ספורטאי" מזכירים גלדיאטורים הממתין להנפת האצבע של ה"קיסר" ממשרד הספורט שיקבע את עתידם על פי גחמותיו וגחמות הלוחשים על אוזניו מהאיגודים השונים. כוח אדיר שעסקני ישראל ופקידים ממשלתיים לא יחלמו לוותר עליו.

את הצבא לא ממש מעניין הסיפור הזה – הלא אף ספורטאי לא מבצע בפועל שירות משמעותי, ואם תשאלו אותי, הם ישמחו אם ישונו התקנות ויוצר מצב שבו הם לא ממש יצטרכו לעסוק ב"סרח העודף" הזה. ויותר מזה גורמי הצבא, לדעתי, אפילו ישמחו אם יקבעו כללים חדשים שיפטרו אותם מה"עול" הזה.

צריך רק לרצות ולהוציא את האצבע מהת**

כולם ירוויחו – חוץ מהעסקנים. אז כל זמן שהם מנהלים את הספורט ביחד עם משרד ספורט לא מתפקד תשכחו מההישגים

שנה טובה