כך נראה היציע בבריכת וינגייט הבוקר. שבת (לא יום עבודה מגביל). בתחרות השחייה החשובה של השנה, התחרות שבה מנסים מיטב שחייני ישראל להשיג קריטריון ולהשתתף באליפויות השונות ובמשחקים האולימפיים.
ואתם יודעים מה? חלקם אפילו מצליח. אתמול קבע יעקב טומרקין את הקריטריון לאולימפיאדת ריו ושחיינים נוספים קבעו שלל קריטריונים למפעלים אחרים – אליפות העולם, אליפות אירופה לנוער ומשחקי הקומן.
אבל, חוץ מהשחיינים ששוחים בתחרות, מאמניהם ומספר לא גדול של הורים, לא היו בבריכה צופים שיתרגשו, יעודדו יגיעו וידחפו את מי שהצליח ומי שהיה קרוב להישגים.
יציע אחד, רק יציע אחד, פחות מעשירית מהארנה בירושלים או היכל "מנורה-מבטחים" ביד אליהו היו מרימים את הבריכה והתחרות למקום אחר והופכים אותה למה שהיא באמת. אירוע השחייה החשוב ביותר של השנה.
גם כרוז רציני לא היה שלא לדבר על כיסוי תקשורתי (חוץ מטל שורר בערוץ 10, וואינט ואתרי הנישה שהעלו את ההישג של טומרקין על נס).
אז מה היה אפשר לעשות? להפוך את האירוע להפניג שיצור אלטרנטיבה למשפחות לבוא ולראות שחייה, אולי קצת מתנפחים בדשא, דוכני מזון, יריד מכירות של כל חברות הציוד, שיעורי דוגמה של TI לאחרים למבוגרים בבריכה הישנה… רעיונות לא חסרים, צריך רק לרצות וליישם.
אבל הכי פשוט הוא, שאנחנו, ההורים, המלווים ומאכילים מסיעים ומחבקים נבוא לוינגייט לעודד וללוות את הילדים. זה היה ממלא את היציע והופך את התחרות החשובה הזו לאירוע.