בוב באומן כבר עושה את זה הרבה שנים. כמאמן ובמיוחד כמאמן של שחיינים אולימפיים.
האולימפיאדה הראשונה שאימן בה הייתה ב 1996 (לפני מייקל פלפס).
לכן, כשהוא ממתן ציפיות לפני אולימפיאדת ריו כדאי להקשיב לו.
באומן אומר בראיון, שפחות מ 20% מהספורטאים משפרים את שיאיהם האישיים במשחקים אולימפיים.
כך שאולי כראי שניכנס לפרופורציות – ואם לפני המשחקים האולימפיים אין לנו ספורטאי שנמצא כבר בצמרת העולמית – הסיכוי שהוא פתאום "ישחק אותה" ו"יביא" מדליה…. נמוך למדי.
אז נכון שחלק מהענפים מנסים לקדם את עצמם תחת התובנה הזו, אבל כדי שבאמת תהיה הצלחה כדאי שפרנסי הספורט יוציאו את האצבע מה*** ויכינו תכנית מקיפה וארוכת טווח (דוגמת ספרד או אנגליה) שמביאה את הספורטאים לצמרת העולמית ואז אולי, רק אז, "נביא" אותה במדליות
ודרך אגב, להוכחת הנקודה, גם בארץ, הענפים שבהם הצליחו ספורטאים ישראלים להשיג מדליה אולימפית הם הענפים שבהם הספורטאים היו באופן קבוע בצמרת העולמית.
וכמו תמיד כדאי, לשחיינים בפרט וספורטאים בכלל, להקשיב טוב לכל הראיון וללמוד מאחד המאמנים הטובים בספורט העולמי.